מחקרים מדעיים

היכן ההוכחה המדעית ?

על אף שעקרונות שיטת בייטס תמיד היו בשימוש על ידי אנשים שראייתם תקינה ושיטת בייטס קיימת קרוב למאה שנה, מעולם לא נערכו מחקרים מדעיים "רשמיים" בקנה מידה גדול במטרה לתמוך או לשלול את עקרונות השיטה. נערכו רק מחקרים בקנה מידה קטן.

למרות שאירגונים גדולים העוסקים ברפואה הקונווציונאלית באופן תדיר מממנים מחקרים מדעיים בקנה מידה גדול, לא בראש רשימת העדיפויות שלהם לממן ולתמוך במחקרים של שיטות רפואה אלטרנטיביות. האנשים העוסקים בהדרכת שיטת בייטס אינם מרוויחים כסף רב מכך ואילו עריכת מחקרים דורשת ממון ומשאבים רבים.

בהמשך הדף ישנו אוסף קטן של הוכחות ישירות ועקיפות לשיטת בייטס ועקרונותיה. החומרים נלקחו ממגזינים מדעיים ומקורות אחרים. אם ידוע לך על מקורות ומחקרים נוספים, בבקשה צור קשר בדף יצירת קשר על מנת שאוכל לכלול אותם כאן, תודה.

 


 

  • עבודותיו של דוקטור בייטס עצמו

בראש ובראשונה, דוקטור בייטס עצמו דיווח בסיפרו משנת 1920 על מקרים רבים של שיפור בראייה. דיווחים נוספים פורסמו לעיתים במגזינים רפואיים של אותה תקופה, כוללew York Medical JournalMedical Record, the Journal of the Allied Medical Associations of AmericaVirginia Medical Monthly וה-American Journal of Clinical Medicineכל אותם מגזינים ידועים נהגו לוודא את תוצאות המחקרים ובוודאי תוצאות יוצאות דופן לפני שפירסמו אותן. כמו כן, דוקטור בייטס פירסם את ממצאיו ודוגמאות של מקרים במגזינים Better Eyesights והציג אותם פומבית בפגישות עם עמיתיו. לעיתים קרובות ניסוייו וממצאיו אושרו על ידי רופאים אחרים.


 

  • עבודת המחקר של צ'רלס ר. קיילי

מהניסויים והתוצאות שמתוארים לאורך עבודת הדוקטורט, כולל ההצלחה בשיפור ראיים של מיופים, העובדות הבאות הוכחו:

1. מיופיה או קוצר ראייה היא לא מצב קבוע של מבנה העין, אלא משתנה לאורך טווח רחב  של ערכים כתוצאה ממצבים שונים.

2. שינויים במיופיה או קוצר הראייה קורים כתוצאה משינויים פסיכולוגיים. קוצר הראייה נוצר או נעשה גרוע יותר על ידי פחד או חשש ומופחת על ידי הפחתת הדאגה, הרפייה ודימיון של דימויים נעימים ומהנים.

3. סוגסטיה/השאה יכולה להפיק שינויים פסיכולוגיים שבתורם משפיעים על מצב המיופיה לטובה או לרעה. השאה יכולה כאשר חוזרים עליה שוב ושוב להפיק שיפור קבוע.

Kelley, Charles R. "Psychological Factors in Myopia." Ph.D. dissertation. New School for Social Research, New York: 1958.

מחקר זה היה רחוק מעירפול כאשר הוא יצא, אם לצטט מסיפרו המאוחר יותר של צ'רלס קלי מ1971 שנקרא "טכניקות חדשות לשיפור הראייה":

"המחקר הוצג בכינוס של התאחדות הפסיכולוגים האמריקאים, הודפס במאמר סיכום במגזין התאחדות האופטומטריסטים האמריקאי, הודפס בעיתונים טיים והניו-יורק טיימס, הוקלט ושודר בתחנות רדיו בניו-יורק וקליפורניה ולמרות כל זה, העניין הציבורי גווע וההשפעה על האירגונים העוסקים במדע הראייה הייתה אפסית."


  • עבודת המחקר של ויליאם ה. מק'קלאי

עבודת הדוקטורט של ויליאם מק'קלאי כללה הדרכה של מדריך של שיטת בייטס באל קאג'ון, קליפורניה. נעשו על ידי אופטמטריסט מדידות של מצב הראייה לפני ואחרי ההדרכה. העבודה מדגימה את מגוון המצבים ששיטת בייטס יעילה בטיפול בהם.

נצפו שינויים משמעותיים בחדות הראייה (p<.01) ובמספר של העדשות (p<.05) במקרים של מיופיה. בנוסף למיופיה, שיפורים במצבים אחרים גם כן הודגמו.

השיפור הממוצע של פרסביופיה (זוקן ראייה) והיפראופיה (רוחק ראייה) היה משמעותי במיוחד (p<.01). שני המצבים לא היו נפרדים אבל טופלו באותו אופן בגלל שבשניהם הראייה לקרוב היא גרועה.

מתוך חמישה נבדקים עם סטרביסמוס (פזילה), הפזילה בשלושה, על פי הרופא המאבחן, נעלמה או הופחתה באופן משמעותי.

האסטיגמטיזם (צילינדר) בארבעים אחוז מהמקרים השתפר או נעלם.

לאחד מהנבדקים היה קטרקט (ירוד) בעין ימין. למרות שהקטקרט לא אובחן כהולך ופוחת, חדות הראייה השתפרה לאורך התירגול מ20/40 ל20/25.

McClay, William H. "Systematic Relaxation: A Treatment for Visual Problems." Ph.D. dissertation. United States International University, San Diego: 1978.


  • עבודת המחקר של ריי גוטלייב

בעבודה זו פותח מודל אטיולוגי על בסיס רעיונותיו של דוקטור בייטס ועל בסיס תפיסות פסיכופיזיולוגיות שתואמות לספרות שיש על קוצר ראייה. הודגם שהממצאים לא עולים בקנה אחד עם התיאוריות השונות של קוצר ראייה שמבוססות על גורמים משתנים כמו גנטיקה, מטבוליזם, ביולוגיה והשימוש בעיניים.

ניסוי רטרוספקטיבי מצא, יחד עם ממצאים אחרים, שמיופיה (קוצר ראייה) היא מצב גמיש ויכול להיות מופחת. לא היה ניסיון לבחון באופן אקטיבי שיטות כלשהן לשיפור הראייה.

חשוב מכול, המחקר מציע כיוונים רבים למחקר עתידי. בגלל חוסר המידע על גורמים שונים היכולים להשפיע על השינוי בראייה, כמו אישיות, אורח חיים ומשתנים שונים, מידת היעילות של המחקר הזה מוגבלת. אף על פי כן, הוא מציג ממצאים חשובים ומצביע על הכיוון שמחקר עתידי יוכל ללכת בו.

Gottlieb, Ray. "The Psychophysiology of Nearsightedness." Ph.D. dissertation. Berkeley: 1978.


 

  • עבודת המחקר של ג'ק פוקס

עבודת מחקר זו השתמשה ב80 סטודנטים באוניברסיטה כקבוצת מחקר.

הודגם שמיופים (בעלי קוצר ראייה) שונים מאמטרופיים (בעלי ראייה תקינה) במאפייניהם הפסיכולוגיים. הממצאים טוענים שקוצר ראייה הוא מצב פסיכוסומטי לא תקין. חלקו השני של המחקר העלה שחדות הראייה של בעלי קוצר הראייה השתפרה באופן משמעותי כתוצאה מסוגסטיות היפנוטיות. קבוצת בקרה וגורמים רבים נלקחו בחשבון.

על אף שמחקר זה לא היה על שיטת בייטס, הוא מדגיש את האספקטים המנטליים של קוצר ראיה ומדגים שקוצר ראייה יכול להשתפר על ידי שימוש באמצעים פסיכולוגיים.

Fox, Jack. "Functional Factors in Myopia." Ph.D. dissertation. UCLA: 1958.


  • עבודת המחקר של קרולין א. זייגייר

קרולין זייגייר קיבלה את הדוקטורט על הדיסטרציה "גישה פסיכולוגית לשיפור קוצר ראייה" שנכתבה באוניברסיטה של קרולורדו ב1976. בעבודת המחקר נמצא שבעלי קוצר ראייה נמוך ובינוני מעריכים את העולם כמעורר סלידה, דוחים אותו ויוצרים מרחק מסויים ממנו על ידי יצירת מעיין "חוצץ מנטלי" והסתגרות פנימה. הם בקלות מתרגזים וחסרי ביטחון עצמי. בעלי קוצר ראייה גבוה, לעומת זאת, דומים יותר לבעלי הראייה התקינה. בקצרה, בעלי קוצר ראייה נמוך ובינוני מדגימים את הבעיות שאופייניות להם, בעוד שבעלי קוצר ראייה גבוה מדגימים פיתרונות לבעיות.

מכאן שקוצר ראייה הוא בעייה פסיכולוגית וזה עולה בקנה אחד עם דבריו של דוקטור בייטס על דרגות המתח "…הראייה בעיניים ובהכרה מספקת מעט מאוד מידע לגבי המתח שהם נתונים בו, אלו שהם הכי מתוחים לעיתים קרובות סובלים מחוסר הנוחות המועטה ביותר".


 

  • מקרים שתועדו על ידי ג'נט גודריץ'

ההוכחות הבאות הוצגו על ידי ג'נט גודריץ' בסיפרה "שיפור ראייה טבעי" שפורסם ב1985.

ב1977, אופטומטריסט מלוס אנג'לס תיעד את חדות ראייתם של 12 תלמידים שהיו בעלי קוצר ראייה ולמדו את שיטת בייטס. מהתוצאות עולה שרוב התלמידים שיפרו את ראייתם אחרי פרקי זמן שנעו בין שישה שבועות עד 15 חודשים.

מ1980 עד 1984, התקדמותם של 18 תלמידים שנכחו בקורס לשיפור הראייה שנמשך שמונה עד 12 שבועות תועדה על ידי אופטלמולוג מלוס אנג'לס. המספר של כל התלמידים פחת בצורה משמעותית, שמעידה על שיפור אובייקטיבי של 15 עד 60 אחוז בסוף הקורס. (הרבה תלמידים, המשיכו לתרגל לבדם את מה שלמדו)

ב1984, תועדה על ידי אופטומטריסט התקדמותם של תשעה אנשים שמרביתם היו מיופים ואסטיגמטיים (בעלי צילינדר). הם מיד בתחילה קיבלו עדשות ראייה בעלות מספר מופחת שאיפשרו להם חדות ראייה של 6/12 (20/40) ועבדו קורס בשיפור הראייה באופן טבעי. הם חזרו לאופטומטריסט במועד שהם בחרו, בין שבוע לארבעה חודשים. כולם היו מסוגלים לקבל עדשות עם מספר נמוך יותר שאיפשר להם חדות ראייה של 6/12 (20/40), למעט שני תלמידים שהיו שהיו מסוגלים להיפטר לחלוטין ממשקפיהם ולראות טוב יותר מ6/12 (20/40).


  • ניסוי בגירוי חשמלי

ב1969 במחקר שכלל חמישה חתולים ושני בני אדם, גירוי חשמלי של השרירים המקיפים את העיניים גרם לשינוי של 1 דיאופטר (מספר הליקוי)בראייה לרחוק בכל המקרים. מכאן ההוכחה שמתח כרוני של השרירים שמקיפים את העיניים, בניגוד לסברה הכללית, יכול להשפיע על המיקוד של העין.

"Influence of Extraocular Muscle Co-contracture on Globe Length." American Journal of Ophthalmology. 66(5): 906-908. Nov 1969.


  • הקשר שבין מתח למחלה

מאז שנות ה70, גדלה ההכרה בכך שמתח מנטלי הוא סיבה עיקרית למגוון של מחלות פיזיות. מאז ועד היום נערך מחקר רב מאוד בתחום וכיום ידוע שמחלות שנגרמות מסיבות שקשורות במתח יכולות להופיע במחזור הדם, מערכת העיכול, מערכת הנשימה, מערכת העצבים ומערכות השרירים של הגוף. מכאן שהגיוני להניח שהעין, אחת מהאיברים המורכבים ביותר בגוף והחוש העיקרי שלנו,  לא פטורה מלהיות מושפעת מהתגובות שלנו למתח.


 

  • רופאי עיניים שאימצו את עקרונות השיטה

מספר עמיתים של דוקטור בייטס למדו את שיטותיו ויישמו אותם בהצלחה בעצמם. אותם רופאים מוזכרים בגליונות שונים של המגזיןBetter Eyesight. מספר אופטומטריסטים ואופטלמולוגים מלמדים כיום את שיטת בייטס והם מופיעים ברשימות שבאתרים Association of Vision Educators .Bates Association for Vision Education. אופטומטריסטים, אופטלמולוגים ורופאים רבים אחרים שלא חברים באירגונים הללו, מקדמים את שיטת בייטס באופן אקטיבי. הפניות לתמיכה המקצועית הזו בשיטת בייטס מפוזרות לאורך כל הספרות שקיימת על השיטה, שכוללת בערך 100 ספרים ומאמרים רבים.


  • אנשים ששיפרו את ראייתם וקיבלו רישיון נהיגה

באתר הבא ישנם צילומים של רשיונות נהיגה עם ההגבלה של הרכבת משקפיים ולאחר קורס לשיפור הראייה, ללא ההגבלה של הרכבת משקפיים.

 http://www.naturalvisioncenter.com/success.html


 

  • שינויים בראייה בתסמונת פיצול אישיות

 

השינויים שחלים בראייה בתסמונת פיצול אישיות מדגימים את העובדה שמצבים רבים של העין שנתפסים כמצבים קבועים, הם לא יותר מאשר הפרעות פונקציונאליות.

האופטומטריסטים מרטין בינרבאום וקלי תומאן מצטטים מספר תצפיות ומחקרים ומסכמים שאחד המאפיינים המרתקים של בעלי הפרעת פיצול אישיות, הוא ההבדלים הפסיכולוגיים שנצפים בין מצבי אישיות שונים. דווח שעם שינוי מצבי האישיות, נצפו שינויים בחדות הראייה, מספר הראייה, גודל האישון, עקמומיות הקרנית, לחץ תוך עיני, שיתוף הפעולה הבינוקולארי, שדות הראייה וראיית צבעים.

הממצאים הדרמטיים ביותר כוללים הופעת סטראביסמוס (פזילה) במצב אישיותי מסויים ובמצבים אחרים לא, והמיאנופסיה (עיוורון מחצית שדה הראייה) ושינויים במספר הדיופטרים, עד כדי הזדקקות לזוגות משקפיים שונות.

קיומם של שינויים פיזיולוגיים מבוססי אישויות שונים, כולל שינויים במצב העין ובמצב הראייה, מצביע על פוטנציאל ייחודי ומרתק להבנה טובה יותר של האופן שבו האישיות והמצב המנטלי יכולים להשפיע על הפיזיולוגיה של הגוף ואולי מהווים גורמים במחלות והפרעות שונות.

Birnbaum, Martin, O.D. and Kelly Thomann, O.D. "Visual function in multiple personality disorder." Journal of the American Optometric Association. 67(6): 327-34. June 1996.


 

  • שיפור הראייה תחת היפנוזה

 

מהפנטים גילו במקרה שראייתו של אדם יכולה להשתפר באופן משמעותי תחת היפנוזה. בניסוי, עדשות העין, שבדרך כלל נתפסות כמנגנון היחיד של התמקדות, שותקו על ידי תרופות ועדיין חדות הראייה של האדם השתפרה. ממצא זה מעלה את האפשרות ששינויים פסיכולוגיים היו אחראיים לשיפור בראייה.

Davison, Gerald C., Lawrence Singleton. "A preliminary report of improved vision under hypnosis." The International Journal of Clinical and Experimental Hypnosis. 15(2): 57-62. 1967.

המהפנטים גראהם ולייבוביץ מצאו שהשאה היפנוטית על בעלי קוצר ראייה הובילה לשיפור משמעותי של הראייה. לנבדקים היו גם רגעים קצרים של ראייה ברורה (Flash) וזוהי תופעה שקורית אצל אנשים שמשפרים את ראייתם עם שיטת בייטס.

Graham, Charles and Herschel W. Leibowitz. "The effect of suggestion on visual acuity." International Journal of Clinical and Experimental Hypnosis. 20(3): 169-186. 1972.


 

  • אקומודוציה (סיגול העין לראייה/ההתמקדות של העין) בעין חסרת עדשות

א. אדוארד דיוויס, רופא עיניים, מפרט מקרים שבהם פציינטים היו מסוגלים למקד את ראייתם למרחקים שונים לאחר שעדשות עיניהם, שבדרך כלל נתפסות כמנגנון היחיד שאחראי על התמקדות העין, הוסרו. דיוויס מזכיר שאותם מקרים דווחו לעיתים קרובות על ידי רופאי עיניים מפורסמים.

ממצא זה מעלה את האפשרות שרעיונות מסויימים המגבילים את הרעיון של שיפור הראייה, מבוססים על הנחות שגויות.

Davis, Edward A., A.M., M.D. "Accommodation in the lensless eye – to what is it due?" Manhattan Eye and Ear Hospital Reports. 2: 41-56. Jan 1895.

Article available online at http://www.i-see.org/davis_lensless.html

 

 

Share