מבוא לשיטת בייטס – 1

הרגלי ראייה לקויים ותקינים:

 

כעת נסקור את הרגלי הראייה הנפוצים של העין בצורתם המשובשת ובצורתם התקינה ומתוך זה יקל עלינו להבין כיצד עין בריאה פועלת ועל מה יש לשים את הדגש בסדרת התרגילים שמפורטים בדף התרגילים .

אי שימוש בראייה המרכזית (Centralization / Central Fixation)


איזור הרשתית בעין הבריאה הוא האיזור שאחראי על המרת האור הנקלט למידע עצבי שהמוח יכול לפענח לכלל תמונה. במרכזו ישנו איזור קטן מאוד הנקרא מקולה. באיזור קטן זה נקלטת הראייה בחדות המקסימלית.  ראייה מרכזית היא יכולתה של העין לראות את הנקודה שבה היא ממוקדת באופן מיטבי ואת כל יתר שדה הראייה באופן פחות ברור. כל מצבי המתח הנפשי שמתבטא דרך העיניים תמיד מלווים באובדן של הראייה המרכזית.

בעין שנתונה תחת מתח והרגלי הראייה הנכונים שלה התקלקלו, המקולה לא ממוקדת באיזור הקטן ביותר שניתן לראיה מיטבית, אלא העין מנסה לראות בבירור שטח גדול יותר משדה הראייה מאשר אותו איזור קטן. (Eccentric Fixation) או הניסיון לראות בבירור שטח גדול יותר מהאיזור הקטנטן שאותו יכולה המקולה בעין לקלוט, הוא כל כך לא טבעי לעין עד שאפילו הניסיון לעשות זאת יגרום לחוסר נוחות, לכאב פיזי ותהיה ירידה בחדות ובבהירות. הצבעים יראו פחות חיים וצבע שחור יראה עמום יותר. הדרגות הגבוהות של אובדן הראייה המרכזית קורות במספרים הגבוהים של קוצר ראיה.

בהייה מתמדת

בלתי אפשרי לעין להתמקד בנקודה אחת ליותר משבריר שנייה. אם היא תנסה לעשות זאת היא תתחיל להתאמץ, תתעייף והראייה תרד. אפשר בקלות להיווכח בזאת על ידי ניסיון לראות את אותה נקודה היטב לאורך זמן בלי לזוז לנקודה אחרת. לא משנה עד כמה טובה הראייה, כל ניסיון להתמקד ולראות ללא תזוזה של העיניים (Shifting) את אותו האיזור יגרום לראייה להטשטש.

העין הבריאה לעולם אינה נמצאת במצב של בהייה. תנועתה הטבעית של העין כשהיא אינה נתונה תחת מתח היא תנועה מתמדת מנקודה קטנה אחת לנקודה קטנה אחרת (Shifting). תנועות אלו נקראות תנועות סאקאדיות (Saccadic Vibration). עם אובדן הנעיצה המרכזית, העין מתחילה לנוע בקפיצות גדולות מנקודה לנקודה ולא מתעכבת על כל נקודה זעירה, כמקודם. הרגל משובש זה בולט במיוחד בקריאה שבה העין נדרשת לנוע מאות לאות מבלי לדלג על אותיות או מילים. ככל שמתרגלים את היכולת לנוע מרחקים קצרים יותר תוך כדי שימוש מיטבי בראייה המרכזית ובמקולה, כך אפשר להשיג הרפייה גדולה יותר לעיניים.

מאמץ לראות בבירור

הראייה היא אחת מחמשת החושים שהאדם בורך בהן. אחד המאפיינים הבולטים של החושים הוא שהם פסיביים במהותם, אין צורך להתאמץ על מנת לחוש בריח, בטעם, במגע או כדי לשמוע, פעולת החישה מתרחשת מעצמה. אותו הדבר נכון גם לגבי הראייה שבמהותה היא גם כן פסיבית, אין צורך מיוחד להתאמץ לראות משהו, אך כשמתחילה ההתאמצות לראות, הראייה מתחילה להתדרדר.

המאמץ לראות ברור לא מביא לראייה ברורה אלא ההיפך ממנו, הוא מקשה על הראייה ומביא לכך שהראייה לא תהיה ברורה, וזאת משום שהעין בהרגלה הטבעי רואה בבירור רק כשהיא רפויה ונינוחה ללא מתח מנטלי וניסיון פיזי לראות בבירור פרטים.

במצבי ראייה שונים ישנו מאמץ מנטלי ומאמץ פיזי שונה, בהתאם למצב. המאמץ בקוצר ראייה שונה מהמאמץ של רוחק ראייה.

חוסר עיפעוף סדיר ומלא


הרגל הבהייה והמאמץ לראות בבירור פרטים גורמים לכך שהעין חדלה מלעפעף באופן סדיר ותקין ונשארת פקוחה פרקי זמן ארוכים ללא עיפעוף. לכן חשוב באופן מודע לפתח את ההרגל לעפעף מדי מספר שניות באופן רגוע ונינוח. תפקידי העיפעוף החשובים הם לשמן את הקרנית, לשמור על ניקיון העיניים וגם לאפשר מנוחה קצרה לעין.

רגישות לאור ולשמש

העין בנויה לראייה וספיגה של אור שמש. עם התקלקלות הראייה, הרגישות לאור ולסינוור גוברת ומתפתחת תלות במשקפי שמש.

שהות מרובה במקומות שהתאורה בהם נובעת ממקורות מלאכותיים כמו נורות להט ובמיוחד נורות פלואורוסנט מגבירה את הרגישות

לסינוור. ככלל, לשמש יש גם השפעה טובה וחשובה על הגוף והריחוק ממנה משפיע על האדם במובנים רבים, גופניים ונפשיים.

ומכאן, כפי שאנו רואים, הרגלי הראייה המשובשים כרוכים זה בזה ולכן לשיפור של אחד מהם יש השפעה מקילה ומטיבה על ההרגלים האחרים והעין.

לחץ למעבר לדף הבא

Share